עדן נימרי, שחיינית מצטיינת, ענתה להגדרת ספורטאית מצטיינת, אבל העדיפה שירות צבאי משמעותי והתגייסה לקורס טיס. לאחר שפרשה מהקורס, התנדבה ליחידה המובחרת 'רוכב שמים'. שירתה כלוחמת ואז כקצינה. בשבת שמחת תורה התעוררו החיילות במגורי החיילות בבסיס נחל עוז בסביבות השעה 7 לקול הרעשה על המוצב. התצפיתניות לא היו לוחמות וגם לא חמושות. עדן וארבע הלוחמות שלה זינקו איתן למיגונית עם נשקן האישי. בתוך זמן קצר החל הקרב להתחולל בתוך המוצב, סמוך למיגונית בה הצטופפו החיילות. בתוך המיגונית יצרה עדן קשר עין עם הלוחמות שלה ואז טענה את נשקה ודרכה אותו. הלוחמות עשו כמותה, במהלך שבדיעבד שינה את תוצאת הקרב. למיגונית היו שני פתחים. עדן, שמינתה עצמה בטבעיות למפקדת הקרב על הגנת המיגונית, תפסה את הפתח השמאלי והורתה ללוחמות לתפוס את הימני. מחבל ראשון ניסה להיכנס דרך הפתח הימני. החיילות של עדן ירו בו והרגו אותו. היה ברור שכעת ינסו המחבלים להיכנס דרך הפתח השמאלי, מה שיצור הזדמנות מילוט מהפתח הימני הפנוי. עדן ארבה למחבלים על פי הפתח השמאלי כדי לעכב אותם ולקנות לתצפיתניות וללוחמות שלה את הזמן לסגת דרך הפתח הפנוי. קבוצת מחבלים הסתערה בירי וברימונים אל הפתח שאבטחה עדן, אבל נתקלה באש יעילה שייצרה לעברם בנשקה האישי. אלה היו שניות הזהב, בהן בחסות העשן והלחימה של עדן, נסוגו שש תצפיתניות וארבע לוחמות למגורים, שם התבצרו עד שחולצו בחיים על ידי כוחות צנחנים ומגלן. עדן נפלה בקרב ובכך הצילה עשר חיילות צה"ל, שש תצפיתניות וארבע החיילות שלה אותן כה אהבה.