גיבורות. אין לזה מילה אחרת. לא אחת, לא שתיים, עשרות אלפים, אולי מאות. כל הבית עליהן ובמקום להתלונן הן מספרות להוא שבחזית השניה הכל שקט. הן לא מספרות על הפחדים ועל הקושי, רק על הגעגועים. אין להן דרגות כי אין דרגה שתכיל את הג'ינגול בין הכביסות לעבודה, בין הנקה להרגעה בין השגרה לכאוס. הן גיבורות בלי שם, ואם תסתכלו לבית השכן, אחת מהן כנראה יושבת שם ושותה קפה, בסופו של עוד יום לחימה. איזו גיבורה.